ככה עושים הופעה בלתי נשכחת – תמיר סטפר בראיון

החלטתי שאני חייבת לתפוס את סטפר לשיחה בין הופעות, כדי שיגלה לי כמה מסודות המקצוע שהופכים את המופע שלו למשהו שקשה לתאר במילים. מזל שהוא בעצמו איש של מילים.
סטפר מופיע כבר למעלה מ-10 שנים. הוא גילה את הבמה כמתופף בבית ספר יסודי, חווה אותה בהמשך גם כדי ג’יי בחטיבת ביניים אבל נראה שההתאהבות האמיתית, זו שבסוף מובילה לחתונה, היא זו שקרתה דווקא בגיל 21.

מה קרה שם בגיל 21?

“אני בטוח שהאדמה געשה עוד הרבה לפני שהגעתי לגיל כזה. לפני זה אני חושב ששיחקתי בין להיות בפרונט של הבמה ולהיות מאחוריה, התנסיתי בצורות שונות שלה והאמת שגם הייתי ילד קצת ביישן, חלק גדול מהנעורים שלי. יכול להיות שבגיל 21 הכל התבהר וכל החלקים התחברו”

אתה? ביישן?

“כן, אני יודע שזה מוזר לחשוב. בהופעה אני מוחצן, ברור, בטוח בעצמי, נהנה מהקהל ומכל מה שקורה, אבל תמיד הייתי ילד מאד רגיש ואני מניח שרגישות יכולה להתבטא בהרבה צורות. היום היא קיבלה את המקום המוחצן, שבו אני רגיש לסביבה ומשתמש בזה לטובת שיתוף פעולה של הקהל והעלאה של האנרגיה שלו. גם הטיפוס המרצה שהיה בי עוד כילד כנראה הולך איתי לבמה – מאד חשוב לי שהקהל ייהנה ויחווה משהו חדש”
טיפוס מרצה (מלשון “לרצות”) זה מינוח מעניין בו הוא משתמש והוא מקבל דו משמעות במקרה של סטפר. לא פגשתי הרבה ראפרים, ביטבוקסרים ורקדני ברייקדאנס שגם אוהבים להרצות (מלשון “הרצאה”) מול קהל, בלי מוזיקה, רק על טהרת המסר והרטוריקה.

אם אני נמצאת עכשיו על הבמה, ורוצה להשתמש רק במילים כדי להעביר מסר ולרתום את הקהל לשיתוף פעולה, מהו הדבר הכי חשוב שאני צריכה לעשות?

האמת? להקשיב. להקשיב לעצמך ולהקשיב לקהל. את לא תאמיני כמה מידע את יכולה לקבל על מי שנמצא מולך רק על ידי הקשבה. רק עם המידע שתקבלי, תוכלי לדעת מה הצעד הבא שלך.

איך אפשר להקשיב ל-300 אנשים?

אז הנה טיפ מספר אחד – יש הרבה דרכים להקשיב. הבעות פנים, שפת גוף, אנרגיה שנמצאת בחלל, אפילו להקשיב ללקוח שהזמין אותך כשהוא מספר לך על המשתתפים שאתה הולך לפגוש, וזה לא משנה אגב אם מדובר בהופעה ל-300 עובדי חברת הייטק או 50 תלמידי כיתה יא’ בסדנה לבני נוער. זה בנוגע להקשבה לעולם החיצון, הפיזי. כשנכנסים פנימה, צריך להקשיב לעצמך. למה שיש לך להעביר, לדרך… הדרך שבה אתה רוצה להעביר את זה”

באלו דרכים אתה מעביר את המסר שלך?

“דרך אומנויות הרחוב. ההיפ הופ מאד שינה את התפיסה שלי לגבי החיים. לגבי אנשים. יש המון דברים בתרבות ההיפ הופ שאני מאד מתחבר אליהם והם ניכרים מאד בהופעות שאני מעביר גם כשאני מתכוון לזה וגם כשאני לא. להיות בטוח בעצמך ובמה שיש לך לתת, לדוגמא. הרבה מהמשתתפים, בצורה מאד טבעית, חוששים לשים את עצמם בפרונט כשאני מתקרב אליהם עם המיקרופון. פה.. זה בדיוק המבחן, כביכול, שלהם. האם הם ינסו משהו חדש ויתמודדו עם כישלון אפשרי, או יצאו מאזור הנוחות ויגלו שיש להם את הכח לנסות משהו חדש ולהתמודד עם הצלחה אפשרית. הם תמיד מצליחים.. אגב” הוא אומר ומחייך מאוזן לאוזן.
סטפר מצליח לגרום להם להצליח. זה משהו שהייתי חייבת להבין.

איך אתה יודע שהם תמיד יצליחו?

“אני לא. אני פשוט מאמין בהם. וגם כשהם “לא מצליחים” אני מקפיד לצייר את זה כחוויה חיובית של התנסות והעבודה שכולנו פה מנסים משהו חדש. זה משהו אגב שקורה גם בהופעות וגם בפעילויות לבני נוער, הרי גם אני בעצמי לא באמת יודע כמה טוב הוא יעשה את הצליל הזה שהרגע לימדתי אותו מול כולם, אבל אני מאמין בו או בה, אני משדר להם את זה באנרגיה ובהתכווננות שלי והם באותו הרגע, גם מאמינים בזה. תתפלאי כמה מהיכולת שלנו להצליח משהו או לא קשור ישירות ביכולת שלנו להאמין אם זה באמת יצליח”
נראה שפה קיבלתי את הטיפ השני שלי – תאמין בזה באמת וזה יצליח. נשמע לי קצת רוחניקי מדי, אבל נראה שזה עובד לו. החלטתי להתקדם לחלק אחר במופע שלו.

אתה מגיע למכשיר הלופר רק אחרי 30 דקות של מופע. כולם מסתכלים עליו, סקרנים לגביו, למה לוקח לך כל כך הרבה זמן?

אחת הסיבות שאני מחכה עם הלופר היא כדי ליצור אלמנט נוסף של הפתעה. הוא נמצא שם על הבמה, אני יודע שמדי פעם העין שלהם נוחתת עליו וזה בסדר, אני יודע שהם מרוכזים בשואו ובכל מה שקורה ותמיד כדאי להשאיר עוד מקום של סקרנות. סיבה נוספת היא כדי להראות להם שבאמת כל מה שאתה צריך זה את עצמך – את הגוף שלך, הקצב שלך, היצירתיות שלך. איך הם יאמינו בזה, אם מתחילת המופע אני מתחיל לייצר מוזיקה בעזרת מכשיר חיצוני? הלופר ומכשירי האפקטים בהם אני משתמש בהופעה או בסדנת ביטבוקס ולופר הם לא דבר זול, גם לא ההגברה שאני מגיע איתה או זו שהלקוח נדרש לספק. לפעמים נוטים לחשוב שאלו ה”צעצועים” האלה שעושים את העבודה. זה לא נכון וזה כנראה אף פעם לא יהיה נכון. זה מתחיל ונגמר ביכולת שלך לייצר משהו אחר, מפתיע, שמשתמש ביכולות מוזיקליות שעוד לא ראו במקרה שלי, או בכל יכולת מיוחדת אחרת במקרה של אמנים אחרים. זה קודם כל זה לפני הכל. הדרך היחידה שלי לגרום להם להאמין בזה, זה אם אני מוכיח את זה בעצמי כבר על ההתחלה.”
מסמנים לי שאנחנו לקראת סיום והייתי חייבת להשחיל עוד שאלה אחת אחרונה.

אם היית צריך לבחור להופיע רק מול ילדים או נוער או כל קהל אחר – מה היית בוחר?

“את לא תקבלי פה תשובה טובה, כדאי שתדעי את זה כבר מראש. כמו שקשה לי לבחור בין האומנויות השונות אז אני פשוט משלב את כולן, אותו דבר כשמדובר בקהלים. מול הילדים אני מתמגנט לסקרנות הטבעית שלהם לגלות משהו חדש וההתמסרות שלהם לאומנות וליכולת החדשה שהם גילו, בפעילויות לבני נוער יש את האלמנט המאתגר הזה שבו אתה חייב להוכיח את עצמך מחדש כל בערך 5 דקות ולהרוויח את התשומת לב הזו מהם, כשמדובר בקהל של “כל המשפחה”, האתגר הוא לשלב את כולם ביחד, גם הקטנים וגם הגדולים לתוך עולם קצב אוניברסלי וכשאני מגיע לארגון להופעה או מעביר סדנאות לחברות לדוגמא, אני נהנה לראות איך הקהל היותר מבוגר נהנה להשתחרר, סוג של “לחזור קצת לעולם הקצב והמשחק” ולשתף פעולה בצורה חדשה. אני לא באמת יכול לבחור, ואני שמח שאני לא צריך”
מפה קם סטפר והחל לקפל את הציוד. יכול מאד להיות שאחד הטיפים שהוא שכח לתת לי זה להיות תמיד עם העיניים על… הכל. הוא רואה את הקהל, רואה את הלקוח, רואה את השעון ועכשיו רואה את הלופר שהוא מקפל בעדינות, כאילו היה ילד שרק הגיע לעולם. יכול להיות שהשילוב הזה בין האסרטיביות על הבמה לעדינות בשיחה, היא זו שעדיין מראה קצת מהילד הביישן שנותר בו, מה שנותן הרבה תקווה לאלו שעוד לא מצאו את הבמה שלהם בחיים, אבל כן סקרנים לגביה. הפעם הוא הגיע עם הגברה משלו איתה גם עשה בדיקת סאונד מדוקדקת לפני תחילת המופע. טיפ נוסף הוא בטח תשומת הלב על הסאונד המדויק. אדאג להצטרף אליו להופעות נוספות, הפעם בהחלט לא היה מספיק.

ענבר לנדסמן | פורסם 29.06.20

אולי תאהבו גם

פוסטים דומים נוספים




סטפר הפקות 073-3744111

תפריט